פירוק שיתוף כשאחד הבעלים בחו"ל: חתימות, ייפוי כוח והליך משפטי

סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי כל אחד מהשותפים במקרקעין רשאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף. הזכות אינה מותנית בכך שכל הבעלים מתגוררים בישראל, והעובדה שאחד השותפים נמצא בחו"ל אינה מונעת הגשת תביעה ואינה מקנה לו זכות וטו.

בתי המשפט מפרשים את הזכות הזו בהרחבה. בתמ"ש 79074-09-24 הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק שיתוף בדירה שעברה בצוואה לכמה יורשים, אף שאחת היורשות התנגדה ואף שערעור על צו קיום הצוואה עוד היה תלוי ועומד. בית המשפט חזר על כך שכל שותף רשאי לדרוש פירוק בכל עת, בכפוף לחריגים מצומצמים, ושטענות כלליות על עיתוי או על רצון לחכות אינן מעכבות את ההליך.

החוק מעדיף פירוק בעין, כלומר חלוקה פיזית של המקרקעין בין השותפים (סעיף 39 לחוק). בדירת מגורים אחת, חלוקה כזו כמעט אינה אפשרית, ולכן בית המשפט מורה בדרך כלל על פירוק במכירה וחלוקת התמורה (סעיף 40 לחוק). לשותף שבארץ יש גם אפשרות להציע לרכוש את חלקו של השותף שבחו"ל, וזה לעיתים המסלול המהיר ביותר.